סימנו את היום החמישי, מה שאומר שמחר, אם הכל יסתדר כמו שצריך, נסיים את המסע על חוף הים באילת, 700 ק"מ מנקודת ההתחלה בחרמון. איזה שבוע זה היה, מן הסתם יהיו הרבה סיכומים, אבל קודם יהיה עלינו לרכב מחר 120 ק"מ אחרונים.
היום היה יום נהדר, אומנם ארוך - 125 ק"מ - אבל יפה ומהנה עבור כולנו. שמחנו לסיים את המסלול כל ארבעת הרוכבים, כולל רענן ששובר שיאי רכיבת אפיק מיום ליום, כל הכבוד!
היום התחיל בדימונה עם רכיבה מנהלתית לירוחם. הפחד היה שאחרי היום הנורא שעברנו יום קודם, לא נספיק להתאושש ונתקשה להתקדם במסלול (מה שיגרום לנו להכנס לחושך, לצבור תשישות ולעכב את תחילת ההתאוששות), אבל קצת באופן רגיל למסע הזה, הופתענו ממה שארוחת ערב (בר בורגר בדימונה שדרך אגב מגיש כל בשר אפשרי חוץ מ... המבורגר), מקלחת ו- 5 שעות שינה עושות לגוף ופשוט רכבנו כאילו לא היה אתמול.
הפעם ניכנסנו באמת למדבר ודרך המכתש הגדול, נחל צין, נחל חווה ועוד כמה טיפוסים יפים (כלומר ארוכים ותלולים) עברנו מסלול יפהפה במידבר. את הרכב לא יכולנו לפגוש אז סחבנו צהריים בתיקים, מה שהסתדר מאוד נחמד. דרך אגב פתאום שמתי לב שכל פעם שמסיימים צהריים יש את העליה הכי קורעת ביום, מעניין אם מישהו כיוון לזה...
אם כבר מזכירים אוכל, אז האמת היא שהמסע באמת בנוי על אוכל, כעקרון אנחנו אוכלים לפחות כל 50 דקות, לפעמים ממש קשה לרצות את זה, אבל חייבים. בנוסף, מכיוון שאוכלים כלכך הרבה הינו יוצרים עיכוב במסלול אם הינו עוצרים כל פעם לאכול, אז משתדלים לאכול כמעט רק ברכיבה, טכניקה שמאוד שיפרנו בימים האחרונים.
האוכל גם מאוד קשור לתופעת התשישות המחזורית. רובנו מרגישים כל כמה שעות נפילת כח רצינית, לא ברור אם זה לגמרי פיזי, או שהרבה מזה פסיכולוגי, אבל למדנו שאחת הדרכים לצאת מזה היא לאכול משהו מאוד אנרגתי כמו ג'ל, או סנדביץ' ופתאום כמו שזה בא זה גם הולך, ומצד שני אנחנו גם כל הזמן זוכרים שהמשבר הבא עוד יגיע. בקיצור, יש פה מחזור חיים שלם של תשישות ומרץ וצריך לדעת לחיות איתו בשלום.
את היום סימנו באורחן אבירן שבמושב פארן' מקום מושלם מבחינתנו, עם ג'קוזי גדול שעזר, כך אנחנו מקווים... , לאושש את השרירים למחר, וארוחת ערב מצויינת שהכין לנו יובל שלקח על עצמו את הליווי החל מאתמול.
אז זהו, נלך לישון, מחר בבוקר רוכבים לאילת!
היום היה יום נהדר, אומנם ארוך - 125 ק"מ - אבל יפה ומהנה עבור כולנו. שמחנו לסיים את המסלול כל ארבעת הרוכבים, כולל רענן ששובר שיאי רכיבת אפיק מיום ליום, כל הכבוד!
היום התחיל בדימונה עם רכיבה מנהלתית לירוחם. הפחד היה שאחרי היום הנורא שעברנו יום קודם, לא נספיק להתאושש ונתקשה להתקדם במסלול (מה שיגרום לנו להכנס לחושך, לצבור תשישות ולעכב את תחילת ההתאוששות), אבל קצת באופן רגיל למסע הזה, הופתענו ממה שארוחת ערב (בר בורגר בדימונה שדרך אגב מגיש כל בשר אפשרי חוץ מ... המבורגר), מקלחת ו- 5 שעות שינה עושות לגוף ופשוט רכבנו כאילו לא היה אתמול.
הפעם ניכנסנו באמת למדבר ודרך המכתש הגדול, נחל צין, נחל חווה ועוד כמה טיפוסים יפים (כלומר ארוכים ותלולים) עברנו מסלול יפהפה במידבר. את הרכב לא יכולנו לפגוש אז סחבנו צהריים בתיקים, מה שהסתדר מאוד נחמד. דרך אגב פתאום שמתי לב שכל פעם שמסיימים צהריים יש את העליה הכי קורעת ביום, מעניין אם מישהו כיוון לזה...
אם כבר מזכירים אוכל, אז האמת היא שהמסע באמת בנוי על אוכל, כעקרון אנחנו אוכלים לפחות כל 50 דקות, לפעמים ממש קשה לרצות את זה, אבל חייבים. בנוסף, מכיוון שאוכלים כלכך הרבה הינו יוצרים עיכוב במסלול אם הינו עוצרים כל פעם לאכול, אז משתדלים לאכול כמעט רק ברכיבה, טכניקה שמאוד שיפרנו בימים האחרונים.
האוכל גם מאוד קשור לתופעת התשישות המחזורית. רובנו מרגישים כל כמה שעות נפילת כח רצינית, לא ברור אם זה לגמרי פיזי, או שהרבה מזה פסיכולוגי, אבל למדנו שאחת הדרכים לצאת מזה היא לאכול משהו מאוד אנרגתי כמו ג'ל, או סנדביץ' ופתאום כמו שזה בא זה גם הולך, ומצד שני אנחנו גם כל הזמן זוכרים שהמשבר הבא עוד יגיע. בקיצור, יש פה מחזור חיים שלם של תשישות ומרץ וצריך לדעת לחיות איתו בשלום.
את היום סימנו באורחן אבירן שבמושב פארן' מקום מושלם מבחינתנו, עם ג'קוזי גדול שעזר, כך אנחנו מקווים... , לאושש את השרירים למחר, וארוחת ערב מצויינת שהכין לנו יובל שלקח על עצמו את הליווי החל מאתמול.
אז זהו, נלך לישון, מחר בבוקר רוכבים לאילת!
רשומות
from Indianapolis - sending our love and support (especialy for Raannan)
השבמחק