תמונות רבותי, תמונות

המסע שלנו תועד באמצעים אלקטרוניים רבים ומשונים. GPS הקליט את הדרך, אייפון שלח טוויטים בזמן אמת, הודעות טקסט נשלחו מדי פעם ואפילו הקומונות השונות עודכנו במהלך הרכיבה.

אבל התיעוד המקיף והמשמעותי ביותר בוצע באמצעי עתיק למדי - מצלמה דיגיטלית פשוטה.
צילמנו גם תמונות סטילס וגם וידאו. אני אשתדל לרכז את הלינקים לכל תמונות הסטילס שצולמו ע"י המשתתפים בפוסט אחד שאעדכן מדי פעם.

אז הנה הלינקים:
תמונות היום הראשון - אורי ניצן
תמונות היום השני - אורי ניצן
תמונות היום השלישי - אורי ניצן
תמונות היום הרביעי - אורי ניצן
תמונות היום החמישי - אורי ניצן
תמונות היום השישי - אורי ניצן

תמונות שנשלחו דרך טוויטר בזמן אמת

תמונות היום הראשון - יוליאן
תמונות היום השני - יוליאן

עדכון - עוד תמונות:

תמונות של כל המסע - אריק

תמונות של כל המסע - אורי נריה
תמונות של יובל נריה (אח של...) המלווה המשקיען

תם ונישלם - אנחנו באילת

שישה ימים אחרי שיצאנו מהחרמון, עם יותר מ 700 ק"מ מאחורינו, סימנו את המסע באילת. אני לא חושב שיש דרך להעביר את עוצמת ההרגשה, אבל אין ספק שהיתה התרוממות רוח ושמחה רבה. למרות שזה היה מסע ליעד, אני לא חושב שהרגשת ההישג בהגעה ליעד ממש מסכמת את התחושות שמציפות אותך לאורך דרך כזו ארוכה. אבל בכל זאת, לפני מספר שעות סימנו, והיה מאוד משמח ומרגש.

את הסיום התחלנו להרגיש כבר אחרי ארוחת הצהריים בירידה ממצפה שחרות, שהיתה ירידה אגרססיבית שהחזירה אותנו אחורה לימי ה- All Mountain‏ שלנו. החל משם, המהירות הממוצעת שלנו עלתה באיזה 10 קמ"ש, כמו סוסים שרצים חזרה לאורווה, טסנו לאורך ציר הנפט, ואי אילו שבילים מקבילים לכביש הערבה. כל מה שרצינו באותו זמן זה להספיק לסיים באור יום (בניגוד לשני הימים הקודמים...), מנסיונינו ידענו שבסופו של דבר אין הפתעות טובות וכל תיזמון בסופו של עניין מתאחר. קיווינו לנס, שהפעם זה יהיה שונה. ואכן, 30 ק"מ מאילת קיבלנו טלפון מיובל שליווה אותנו נאמנה בימי הדרום, שסללו נתיב נוסף בכביש הערבה ועדיין לא פתחו אותו. מיד הפנינו את האופניים מזרחה, ותוך ק"מ מצאנו כביש רחב, אפילו מסומן, והכי חשוב ריק מרכבים.

עלינו על הכביש, והתחלנו ללחוץ קדימה, המהירויות סבבו את ה- 50 קמ"ש ממש דהרנו קדימה, נהיננו מכל רגע, ידענו שזה הסוף, ונהננו לנצל כל פיסת אנרגיה שנותרה בגוף, במחסום הכניסה לאילת, הבנו שזה הולך להגמר באור יום. חצינו את המחסום, עליה אחרונה, ירידה אחרונה והגענו לפסל אום רשרש ומשם אל החוף, ארבעת הרוכבים נעמדים על מזח קטן מול הים.

ניגמר המסע, איזו הרגשה ניפלאה. מישהו כבר אמר לי ביום היציאה למסע, שעצם העובדה שהבאנו את המסע לידי מציאות זה כבר ניצחון, אז עכשיו אפשר גם להוסיף שסיימנו אותו בכבוד ובהצלחה, אנחנו מאוד גאים באיך שעבר לו המסע, כל אחד מאיתנו חש הישג אישי אדיר, וכולנו מלאי סיפוק שהוכחנו שאנחנו יכולים להשיג הרבה דברים, אם רק נירצה. אז כבר למדנו בביה"ס שאין דבר העומד בפני הרצון, אל עכשיו גם הבנו את זה על בשרנו.

כעת נישארנו עם החוויה, ואני בטוח, שכזו חוויה תשפיע על החיים של כל אחד ואחד מהשותפים שלקחו חלק בדן עד אילת 2009.

לילה טוב, מחר לא רוכבים!

מדן ועד אילת במספרים – סיכום יום 6

מפארן לאילת:

·         120 ק"מ

·         9 שעות ברוטו

·         6 שעות נטו

הקלטת המסלול מהגרמין - אורי ניצן
הקלטת המסלול מהגרמין - אריק

תמונות מהיום השישי - אורי ניצן

היום החמישי - מתקרבים לאילת!

סימנו את היום החמישי, מה שאומר שמחר, אם הכל יסתדר כמו שצריך, נסיים את המסע על חוף הים באילת, 700 ק"מ מנקודת ההתחלה בחרמון. איזה שבוע זה היה, מן הסתם יהיו הרבה סיכומים, אבל קודם יהיה עלינו לרכב מחר 120 ק"מ אחרונים.

היום היה יום נהדר, אומנם ארוך - 125 ק"מ - אבל יפה ומהנה עבור כולנו. שמחנו לסיים את המסלול כל ארבעת הרוכבים, כולל רענן ששובר שיאי רכיבת אפיק מיום ליום, כל הכבוד!

היום התחיל בדימונה עם רכיבה מנהלתית לירוחם. הפחד היה שאחרי היום הנורא שעברנו יום קודם, לא נספיק להתאושש ונתקשה להתקדם במסלול (מה שיגרום לנו להכנס לחושך, לצבור תשישות ולעכב את תחילת ההתאוששות), אבל קצת באופן רגיל למסע הזה, הופתענו ממה שארוחת ערב (בר בורגר בדימונה שדרך אגב מגיש כל בשר אפשרי חוץ מ... המבורגר), מקלחת ו- 5 שעות שינה עושות לגוף ופשוט רכבנו כאילו לא היה אתמול.

הפעם ניכנסנו באמת למדבר ודרך המכתש הגדול, נחל צין, נחל חווה ועוד כמה טיפוסים יפים (כלומר ארוכים ותלולים) עברנו מסלול יפהפה במידבר. את הרכב לא יכולנו לפגוש אז סחבנו צהריים בתיקים, מה שהסתדר מאוד נחמד. דרך אגב פתאום שמתי לב שכל פעם שמסיימים צהריים יש את העליה הכי קורעת ביום, מעניין אם מישהו כיוון לזה...

אם כבר מזכירים אוכל, אז האמת היא שהמסע באמת בנוי על אוכל, כעקרון אנחנו אוכלים לפחות כל 50 דקות, לפעמים ממש קשה לרצות את זה, אבל חייבים. בנוסף, מכיוון שאוכלים כלכך הרבה הינו יוצרים עיכוב במסלול אם הינו עוצרים כל פעם לאכול, אז משתדלים לאכול כמעט רק ברכיבה, טכניקה שמאוד שיפרנו בימים האחרונים.

האוכל גם מאוד קשור לתופעת התשישות המחזורית. רובנו מרגישים כל כמה שעות נפילת כח רצינית, לא ברור אם זה לגמרי פיזי, או שהרבה מזה פסיכולוגי, אבל למדנו שאחת הדרכים לצאת מזה היא לאכול משהו מאוד אנרגתי כמו ג'ל, או סנדביץ' ופתאום כמו שזה בא זה גם הולך, ומצד שני אנחנו גם כל הזמן זוכרים שהמשבר הבא עוד יגיע. בקיצור, יש פה מחזור חיים שלם של תשישות ומרץ וצריך לדעת לחיות איתו בשלום.

את היום סימנו באורחן אבירן שבמושב פארן' מקום מושלם מבחינתנו, עם ג'קוזי גדול שעזר, כך אנחנו מקווים... , לאושש את השרירים למחר, וארוחת ערב מצויינת שהכין לנו יובל שלקח על עצמו את הליווי החל מאתמול.

אז זהו, נלך לישון, מחר בבוקר רוכבים לאילת!

מדן ועד אילת במספרים – סיכום יום 5

מדימונה לפארן:

·         122 ק"מ

·         10 שעות ברוטו

·         7 שעות נטו

הקלטת המסלול מהגרמין - אורי ניצן
הקלטת המסלול מהגרמין - אריק

תמונות מהיום החמישי - אורי ניצן

היום הרביעי - הבטיח ולצערנו גם קיים...

עוד יום ניגמר. איתן הבטיח שזה יהיה היום הקשה, ואכן כך היה ובגדול. 120 ק"מ עם המון טיפוס (בהערכה גסה מעל 2000 מטר טיפוס) שלקחו לנו 12 שעות!!! מה שאומר שאת היום סימנו בתאורת פנסים (לא לדאוג בבית, אנחנו מאורגנים ומורגלים לרכיבות לילה).

היום התחיל רגוע בטיפוס לעבר להב. כניראה היינו צריכים להיות יותר ערניים לזמן בשלב הראשון של היום, כי ב- 12 מצאנו את עצמנו עם "רק" 50 ק"מ באמתחתנו. ניסינו להתעודד כשאמרנו לעצמנו שכיון שטיפסנו כלכך הרבה עד עכשיו אז סביר שלא יהיו יותר עליות משמעותיות.

אז זהו, שלא כך היה, ומצאנו עצמנו מבלים עוד שעה ארוכה בטיפוס על הר עמשא, מה שפירק אותנו לגמרי. רק ב- 3 הגענו לערד, בשלב זה רענן עלה לאוטו ונישארנו שלושה לדהור קדימה ולנסות לסחוט מה שניתן מהאור, מה שעשינו בצורה די מוצלחת ויעילה. את הסוף עשינו בטיפוס בנחל דימונה שבאופן אובייקטיבי הוא מסלול די נעים לרכיבה, אבל לא כך כשאתה אחרי 450 ק"מ, בלילה, עייף ורוצה כבר ארוחה, מיקלחת ומיטה.

לבסוף הגענו לדימונה, מעולם לא חשבתי שאי פעם כלכך ארצה להגיע לדימונה כפי שהיה הערב, סוף טוב, הגענו ללא תקלה למלון ומיד רצנו לאכול.

החלק העצוב של היום היה שאיתן, שהיה חלק מרכזי בטיול, פרש עקב כאב בלתי ניסבל בברך. הוא כעת יחלים, וניראה לי שבקרוב מאוד הוא יצא לדן אילת 2.

כולנו מקווים ליום קל יותר מחר, וכך גם צפוי להיות, על כך בפוסט הבא.

מדן ועד אילת במספרים – סיכום יום 4

מרוחמה לדימונה:

·         120 ק"מ

·         12 שעות ברוטו

·         9 שעות נטו

הקלטת המסלול מהגרמין - אורי ניצן
הקלטת המסלול מהגרמין - אריק

תמונות מהיום הרביעי - אורי ניצן