היום השלישי - הגענו לחצי הדרך!

שוב השתנה הנוף, סיימנו יום ארוך בבתרונות רוחמה, סיום מושלם מזה לא ניתן היה לבקש, השילוב של שבילים מהירים שדות ירוקים, גבעות (נעימות לטיפוס...) ושקיעה ברקע, נתנו לנו את הדחיפה הנידרשת לסיום יום ארוך של 120 ומשהו ק"מ.

מעל הכל היה זה יום בצילו של אדריכל הטיול (איתן) שישב ברכב כל היום עם ברכיים דואבות, כל-כך חבל, אנחנו מחזיקים לו אצבעות שבכל זאת ניראה אותו איתנו ממחר ועד אילת.

היום התחיל בבית, עם הזריחה. כבר למדנו שהמסע הזה דורש רגליים בריאות, וקצת כושר, אבל יש לו היבט פסיכולוגי משמעותי, ולפחות לי היציאה מהבית היתה קצת מבלבלת, אם לא לומר מאיימת. אם לצאת מהחרמון הביתה לא ניראה הגיוני, איך בדיוק יוצאים מהבית לאילת כש- 220 ק"מ מאחורינו. אז זהו, זה פשוט, יוצאים, קצת כואב, קצת הצואר קצת התחת, והרבה הרגלים. לבד בזריחה רוכב לאילת... חתיכת הרגשה. בהמשך פוגשים את החברים ויחד ההרגשה כבר יותר בטוחה וברורה.

החציה של גוש דן היתה קצת פחות מרגשת, מלבד מפגש נחמד עם בחור בשם דני שרכב בכיוון הנגדי, ובשיחה שהתפתחה גילינו להפתעתנו שהוא אחד הרוכבים שעשה מסע דומה לאילת לפני שנה בדיוק... לקחתי ממנו משפט אחד "אמנם ביום השלישי היה המשבר אבל מהיום החמישי כבר לר רצינו שיגמר". אז אני מקווה שאנחנו באמת בין שתי הנקודות הקיצון הללו.

האמת שחששנו ממסלול קצת משעמם ביחס לצפון, אבל לא כך היה. הנוף כל הזמן משתנה שלפעמים זה נידמה שהוא ממש משהו חי ונע. אורי ניצן רץ קדימה לפנינו ומצלם, ואני מבין אותו כי זה כל-כך יפה וחוויתי שקשה להפסיק.

אין ספק שהקושי גובר, אני היום חוויתי קיר אנרגתי שנימשך שעה, אבל כשעברתי אותו, הוא פשוט נעלם, צריך לזכור את זה לימים הבאים, כי זה בטח לא הקיר האחרון.

גם הקבוצה קצת השתנתה היום. לאורי אריק איתן ואורי, הצטרף רענן שהוכיח שהוא חזק ותורם לקבוצה בצורה נהדרת, מה שעזר להתגבר על חסרונם של שלושה חברים - יוליאן, אוריה ועמית שעזבו (כמתוכנן) בתל אביב.

מחר היום שהוגדר כיום הקשה, והסיבה לכך היא עליות. אז לילה טוב, מחר קמים לרכב לדימונה.

מדן ועד אילת במספרים – סיכום יום 3

מהרצליה לרוחמה:

·         125 ק"מ

·         10 שעות ברוטו

·         7 שעות נטו

הקלטת המסלול מהגרמין - אורי ניצן

תמונות מהיום השלישי - אורי ניצן

מדן ועד אילת במספרים - סיכום יום 2

מציפורי להרצליה.

• 110 ק"מ
• 9:15 שעות ברוטו
• 6:35 שעות נטו
• 900 מטר טיפוס

הקלטת מסלול היום השני מהגרמין

תמונות היום השני:
אורי ניצן
יוליאן

סימנו את היום הראשון

איזה יום!!!
אנחנו בציפורי, נחים אחרי מקלחת, מחכים לפסטה ופרגיות...

סימנו את היום הראשון!!!

ההרגשה ניפלאה. פתאום זה נהיה ממשי, העומס ברגליים, הכאב בכל פינה בגוף, ומצד שני הנופים המדהימים הזרימה בין חבלי ארץ . קשה להאמין שרק הבוקר התעוררנו בחרמון, 120 ק"מ מפה ,בקור מקפיא, כולנו מתוחים, וללא ספק ממש, אבל ממש לא יודעים מה מצפה לנו. ואז זרמנו דרך הנופים המדהימים של רמת הגולן, כמה טעויות בדרך כניראה הביאו עלינו 10 קמ לא מתוכננים... ירידה לכינרת במהירות מסחררת שהשלימה ירידה של 1200 מטר החרמון. ואז טיפוס בנחל ארבל של 400 מטר, שללא ספק היו השלב המתיש של היום.

ולמעשה משלב זה הינו באזור לא מוכר, איזור המאה ק"מ צפונה שאף לא אחד משבעת הרוכבים חצה, מעולם!

בשבילי זה היה השלב המלהיב מכולם, איך כולנו שוברים גבולות ופשוט לא עוצרים, וזוהי למעשה מהות המסע, לפרוץ גבולות, להינות ולשמור על עצמנו כי מחר יש יום חדש... שרק ימשיך כך.

מדן ועד אילת במספרים - סיכום יום 1

מנווה אטיב לציפורי.

• 120 ק"מ
• 9:15 שעות ברוטו
• 6:50 שעות נטו
• 1100 מטר טיפוס

הקלטת מסלול היום הראשון מהגרמין

תמונות של היום הראשון:
אורי ניצן
יוליאן

קצת עלינו

אנחנו קבוצה של חברים-רוכבים שרוכבת יחד מספר שנים לא מבוטל. עד לפני שנה וחצי רובנו עוד רכבנו על אופני שיכוך מלא עם 5 אינטש מהלך. רכבנו בעיקר סינגלים בכל המקומות המוכרים (מירב, קנדה, אלון-שוקף, בן שמן, חורשים וכו'), בדרך כלל פעם בשבוע, ורכיבה של 20 ק"מ היתה נחשבת ארוכה מאוד עבורנו.

לפני שנתיים בערך התחיל תהליך של שינוי בחבורה. אולי זה הגיל, אולי הוותק ברכיבה, איך שלא יהיה, פתאום אחת לכמה חודשים עוד מישהו מהחבורה קנה אופני סינגל ספיד (זנב קשיח, פלדה, 29" כמובן) בתור זוג נוסף כדי לרכב מדי פעם על זנב קשיח, קצת בשביל הכושר וקצת בשביל הגיוון. איך שהוא, אחרי רכישת הסינגל ספיד פתאום אופני השיכוך מלא כבר לא נראו כל כך אטרקטיביות וברוב המקרים נשארו במחסן להעלות אבק בעוד הסינגל ספיד הפשוטים טיילו להם בכל הארץ.

עם הזמן אופי הרכיבות השתנה מסינגלים בלבד, לגם סינגלים, לסינגלים מדי פעם ל"מה היתה המהירות הממוצעת היום..." התחלנו להגדיל את נפח ואת משך הרכיבות, והתחלנו פשוט לרכב יותר. יותר פעמים, יותר מרחק, יותר זמן. וככל שהמרחקים גדלו, כך גדל גם התאבון ליותר, למשהו גדול באמת.

כולנו רוכבים כבר שנים רבות, חלקנו אף מעל 10 שנים. ללא ספק כולנו מכורים לעניין הדו גלגלי הזה, והצלחנו לתמרן אותו במקביל לשנים שלושה ילדים, רובם די קטנים (ביניתיים). רק אתמול שמענו על שני חברה שסיימו לרוץ את ישראל, אתגר עצום - קשה לדמיין איך עושים דבר כזה על-אנושי. אז זהו, אנחנו בצד המאוד אנושי של הסקלה. ברוב השנים האחרונות אם בטעות טיפסנו את הכסלון, עצרנו באמצע לנוח... סינגלים במירב, 12 ק"מ בשישי בבוקר היה נחשב מאמץ ודרש שינת צהריים להתאוששות. אז היום חמישה ימים לפני המסע, אנחנו מרגישים שבהחלט עברנו שינוי, אבל האם מסע כזה גדול על מי מאיתנו, או קטן על מישהו אחר זה אנחנו לא יודעים, וכניראה לא נדע עד שבאמת נהיה עמוק בתוך המסע...

אז להלן הרוכבים:



אורי נריה, 40
רוכב על Niner RIP9

איתן פוקס, 40
רוכב על Niner SIR9 (בדרך כלל סינגל ספיד, הרכיב הילוכים לדן אילת)









אורי ניצן, 38
רוכב על Niner MCR9

עמית שופר, 39
רוכב על Niner SIR9 (בדרך כלל סינגל ספיד, הרכיב הילוכים לדן אילת)

אוריה שופר, 30
רוכב על Gary Fisher RIG

יוליאן ולייקו, 40
רוכב על Niner SIR9 (בדרך כלל סינגל ספיד, הרכיב הילוכים לדן אילת)
אבא לשלוש בנות מקסימות

אריק הדס, 43

רוכב על Niner RIP9

רענן מור
רוכב על Specialized Enduro (לדן אילת יגיע עם Niner RIP9)

המסלול

מהחרמון לאילת בשישה ימים.
סה"כ מרחק 686 ק"מ

יום 1 – 110 ק"מ
תאריך: שבת 28/11/2009

תחילת רכיבה: נווה אטיב

סיום רכיבה: ציפורי

לינה: בוסתן ציפורי

יום 2 – 120 ק"מ

תאריך: ראשון כ"ט בנובמבר 2009

תחילת רכיבה: ציפורי

סיום רכיבה: תל-אביב

לינה: בבית

יום 3 – 104 ק"מ

תאריך: שני 30/11/2009

תחילת רכיבה: תל-אביב

סיום רכיבה: רוחמה

לינה: אורחן חוחמה

יום 4 – 112 ק"מ

תאריך: שלישי 01/12/2009

תחילת רכיבה: רוחמה

סיום רכיבה: דימונה

לינה: בית הארחה דרכים

יום 5 – 120 ק"מ

תאריך: רביעי 02/12/2009

תחילת רכיבה: דימונה

סיום רכיבה: פארן

לינה: חאן אבירן

יום 6 – 120 ק"מ

תאריך: חמישי 03/12/2009

תחילת רכיבה: פארן

סיום רכיבה: אילת

לינה: קיבוץ איילות

למסלול המלא


הצג את BikingIsrael במפה גדולה יותר

מה אוכלים?

במהלך התחקיר שערכנו לקראת המסע קראנו סיכומים של אנשים שעשו דברים דומים למה שאנחנו מתכננים. כמעט בכל סיפור ששמענו, נושא התזונה עלה כלקח עיקרי מהאירוע. כמעט תמיד הקפדה על תזונה מספקת ונכונה היא אחת הבעיות הנפוצות ברכיבות סיבולת ואפיק.

לכן, כדי לנסות למזער את הנזק וקצת להקדים תרופה למכה, נפגשנו לפני כמה שבועות עם יעל דרור, דיאטנית ממכון מדיקס, שעשתה לנו קצת סדר בנושא התזונה. הנה עיקרי הדברים.

בשבוע שלפני תחילת הרכיבה חשוב להקפיד על תזונה עשירה בפחמימות. בשלושה ארבעה ימים לפני המסע מומלץ לצרוך פחמימות כל שעתיים שלוש במנות קטנות.

התזונה במהלך ימי המסע מתחלקת ל – 4 חלקים:

• הבוקר שלפני תחילת הרכיבה
• במהלך הרכיבה
• מיד עם סיום הרכיבה
• בערב אחרי יום הרכיבה

בבוקר לפני הרכיבה מומלץ לאכול ארוחה המשלבת פחמימות שנספגות מהר עם קצת חלבון:

פירות יבשים, בננה, לחם עם גבינה

במהלך הרכיבה מומלץ לספק בין 100 ל – 200 קלוריות בשעה

מה מומלץ לאכול:

• חטיפי אנרגיה
• פירות יבשים
• בייגלה
• כריכים עם ריבה, דבש, חמאת בוטנים

שתיה:

חובה לשתות לפחות חצי ליטר מים בכל שעה.

כדאי לשלב גם משקאות ספורט כדי להחזיר מלחים, חלבונים וחומצות אמינו.

ג'לים – לפי הצורך. במקרה של נפילת אנרגיה, לפני עליות קשות או אם קשה ללעוס אוכל מוצק.

BCAA – מומלץ כ – 2 גרם בשעה (רק בשעות שיא הפעילות)

מיד לאחר הרכיבה (עד 30 דקות מסוף הרכיבה) מומלץ לאכול משהו קל המשלב בין פחמימות וחלבונים:

פיתה או לחם עם טונה/ ביצה/גבינה

גרנולה עם חלב או יוגורט

כשעה עד שעתיים לאחר הרכיבה רצוי לאכול ארוחה מלאה הכוללת חלבונים ופחמימות:

בשר

אורז, פסטה, תפוחי אדמה, תירס, אפונה

חשוב להמשיך לטפטף פחמימות לגוף במהלך כל הערב ולהקפיד על שתיה מרובה.

מומלץ לקחת 200-250 מ"ג מגנזיום ציטרט בלילה לפני השינה.

רשימת ציוד

והפעם פוסט ענייני וטכני. מה מביאים למסע.

תיק גב

טלפון נייד טעון

ארנק כסף (לקנות אוכל בדרך)

מצלמה (כרטיס זיכרון +  סוללה טעונה)

פנס + סוללות לשעתיים רכיבה

ג'י פי אס עם המסלול היומי טעון מראש*

מעיל גשם

ערכת כלים (אלנים, מברג, מפתח שרשרת)*

פנימית (חדשה עם חומר)

ערכת תיקון טיובלס (תולעים)*

משאבה (כדאי גם מיכלי ניפוח CO2)*

משאבת בולם*

כפות לצמיגים*

שמן שרשרת*

אוכל לרכיבה (תמרים, ברים, פיתות, בייגלה, בננות)

ג'לים, סוכריות

אבקה להכנת איזוטון (מדודה מראש בשקית לכמות לבקבוק)

קרם הגנה מהשמש*

אזיקונים*

חבל גרירה*

נייר טואלט*

 

* פריטים שמסומנים בכוכבית, מספיק שאחד או שניים יביאו

 

תיק ציוד אישי (נשאר ברכב ליווי)

סט בגדי רכיבה נוסף

בגדים חמים ללילה ולשינה

משחה לאיזורים הרגישים (בייבי פסטה עושה את העבודה)

כלי רחצה

כלי גילוח (לרגלים :-))

מגבת

נעלים נוחות (קפקפים/נעלי בית)

מטענים (לטלפון, למצלמה, לפנס, לג'יפיאס, ללפטופ)

מפצל חשמל (שיהיו מספיק שקעים לכל המטענים)

סוללות (AA, AAA)

שמן שרשרת

עזרה ראשונה

תרופות (לכאבי ראש, שילשולים, וכו')

הערות, תוספות ורעיונות יצירתיים יתקבלו בברכה.

איך מתכוננים למסע שכזה

אם יש דבר אחד שלמדתי מההכנות למסע הזה, זה ששום דבר אף-פעם לא הולך לפי התוכנית. תמיד כשקראתי על אנשים שמתכוננים להרפתקה מהסוג הזה ולכל מני תחרויות אקסטרים ואולטרה, עלתה בראשי תמונה של מעין עולם מושלם שעומד מלכת ומאפשר לספורטאי להתמקד במטרה בפוקוס מלא ושלווה. דמיינתי שהחיים פשוט מתרוקנים מכל הלחצים והבעיות של היום-יום. שהילדים לא חולים וישנים טוב בלילה, שבעבודה שקט ורגוע והבוס מתמלא בהתחשבות ודואג להעביר את כל המשימות המעיקות למישהו אחר. הרי האתגר שעומד מולנו כה גדול וחשוב שלא ייתכן שדברים יום יומיים כמו משפחה ועבודה יפריעו לנו בהשגת המטרה.

אבל בחיים, כמו בחיים הדברים אינם כה פשוטים, ולעולם לא מסתדרים כמו שמתככנים. איך שהוא תמיד בלילה לפני רכיבת קומונה הילד מחליט להתעורר 4 פעמים בלילה )כולל ב – 4:00 וב – 4:30( וכשהשעון מצלצל ברבע לחמש אני מרגיש כאילו לא ישנתי בכלל והדבר האחרון שאני רוצה לעשות באותו רגע זה לצאת לרכב. וכמובן שבדיוק בשבוע שתכננתי להיות בשיא של תוכנית האימונים, יש לחץ בעבודה וצריך להישאר עד מאוחר, וכשאני בא הביתה בשמונה אני צריך עוד לסדר את הפוגרום שהילדים השאירו ולפנות את שאריות ארוחת הערב, וכמובן להספיק לאכול משהו אחרת לא יהיה כוח לאימון, ואז כבר 21:30 ולמי בכלל יש כוח לצאת מהבית בשעה כזאת.

אבל זהו בדיוק העניין, הבנתי שעיקר ההכנה היא בכלל נפשית. ולא, שלא תבינו אותי לא נכון, ההכנה הפיזית חשובה, אבל זה השינוי התפיסתי שבאמת חשוב. ההבנה שבעצם אנחנו מסוגלים ליותר ממה שאנחנו חושבים היא זאת שמשנה את חוקי המשחק. הידיעה שאני יכול לצאת לרכיבה של 4 שעות גם אם בלילה בקושי ישנתי, או לדחוף רכיבה של 3 שעות בבוקר לפני יום עבודה ארוך היא חשובה לבניית החוסן הנפשי הדרוש לאתגר שעומד מולנו.

היום, אחרי חודשים של הכנות ואימונים אני מבין שאותו עולם לא מושלם שלא עמד מלכת ולא נתן לי להתאמן בשקט אלא הפריע, הציק שינה לי תוכניות והפר לי את השלווה הוא זה שעזר לי להגיע למוכנות שבה אני נמצא היום. לידיעה שאני מוכן למסע הזה ושאני מתכוון לסיים אותו ויהי מה.

למה, בעצם?

הבלוג הזה נועד לשתף בחווית ההתכוננות למסע אופני שטח מדן ועד אילת. הוא יכתב ע"י מי משותפי המסע שימצאו לנכון לשתף בחוויה וברשמים. את הפוסט הזה כתבתי אני – אורי - ויתמקד באיך כל זה נולד.

האמת שמיום שהתחלנו להתארגן למסע הזה, נחשפנו לגל של התעניינות מהסובבים אותנו. אותי הפתיע דבר אחד, כמעט אף פעם לא שמעתי את השאלה הצפויה ביותר ולכאורה קצת בנאלית – למה, למה שאדם בריא בנפשו עם חיים מלאים (לפחות למראית עין, ובטח מלאים במשימות יומיום מתישות) יבחר לצאת למסע כזה?

אז הנה אני אשאל – למה?

האמת לא ממש ברור. אצלי זה פשוט חלום ישן שהולך איתי כבר מעל 10 שנים. למעשה, מאז ששמעתי על בחור אחד שחצה את ארצנו הקטנטונת מדרום לצפון לבדו עם כל הציוד על הגב, ידעתי שגם אני רוצה. תמיד ידעתי במקום נסתר בראשי (אשתי קוראת למקום הניסתר הזה "המוח"), שעוד יבוא היום. ואז פתאום, בלי כל התראה מראש, צץ לו המסע הזה... אז כך זה היה:

יום שישי בבוקר, ארוחת בוקר בקפה קטן בקיבוץ העוגן (ובפרספקטיבה לאחור, קצת לא שיגרתית לרוכב אופנים שבד"כ מקדיש את שישי בבוקר לרכיבה, אולי היתי צריך להיות יותר דרוך... ), חגית (להלן "היא" כלאמר אישתי) פותחת בדיאלוג הבא:

היא: "איך תרצה לחגוג את היומולדת?"

אני: "מה?"

היא: "בכל זאת - יום הולדת 40, חשבת על משהו?"

אני: " לא... " (אני קצת חלש בחשיבה קדימה בכל מה שלא מתקשר ישירות ל... רכיבה)

היא: "אולי השנה תיסע לטיול של שבוע בחו"ל באופניים?"

אני: "אממ..." (מצד אחד חייב לנצל את ההצעה מצד שני בחישוב קצר הבנתי שכל השותפים הרגילים שלי בטוח לא יסעו השנה לחו"ל – כל אחד מסיבתו הוא)

היא: "נישמע לי שיהיה לך ממש כיף"

אני: (בחשיבה מהירה ולא אופיינית) "לא ניראה לי שהחבר'ה ירצו לצאת לחו"ל השנה, אבל את יודעת מה..." (כמה שאנסה לא מבין מאיפה זה צץ דווקא עכשיו)

ואני ממשיך: " תמיד ידעתי שיום אחד ארכב מדן ועד אילת, אז עוד רגע אני בן 40, ואם לא עכשיו אז מתי בגיל 60 ב 80 ???"

הערה: באמת אין לי כל הסבר מאיפה המישפט הזה צץ. בדקתי, הוא לא היה שם קודם, לא יום קודם ולא שבוע קודם, הוא פשט הבליח לחלל בית הקפה ולא ונעצר שם.

היא: (בחשיבה מהירה ומאוד אופיינית, מניחה שמדובר ברעיון פשוט עבורה, בלי מחירים יוצאי דופן, ממילא היא התכוונה לשלוח אותי לשבוע בחו"ל אז אם אני רוצה להחליף אותו בשבוע בארץ,אז אולי כדאי לשלוח אותי לבדיקות, אבל היא מבינה מיד שברעיון הזה כדאי לתמוך... על כך בטח יכתב בהמשך) "סבבה, מתי?"

אני: "במאי" (מה שלא קרה, ועלכך בהמשך)

בשלב זה כבר הבנתי שמדובר בפס של שישה ימים, שזו המקבילה הסבירה לנסיעה לחול אבל לא ממש עלה בדעתי לבצע את החשבון הפשוט של מרחק חלקי זמן מה שהיה משאיר אותי עם מספר קילומטרים נדיב (כלומר מאה ושארית קטנה) ליום, מה שהיה בערך פי שלוש ממנת הקילומטרים השבועית הממוצעת שאני וחברי למסע עשינו עד אותו יום.

ואכן בפרץ התלהבות, התקשרתי כבר מהדרך למי שניראה לי השותף המבטיח ביותר בשלב זה – להלן 'פוקס'. וכך היה:

אני: " מה קורה?"

פוקס: "כרגיל" (שזה לא משהו בתקופה ההיא)

אני: "אתה יודע מה אנחנו עושים במאי?"

פוקס: "נו?"

אני: "רוכבים מדן ועד אילת בשישה ימים"

פוקס: (בלי חשיבה ובצורה אופיינית) "מסתדר לי בול בחיים"

מה שאני לא הבנתי זה את החשיבות של "מסתדר לי בול בחיים" ההסתדרות הזו בחיים שלו הפכה את החלום הזה מסתם עוד רעיון שהיה מתפוגג לאותו מקום שהרבה רעיונות התפוגגו אליו בעבר. המשפט הזה מקביל לדיווש הראשון מדן שבטוח לא יביא אותנו עד אילת, אבל בלעדיו אין ספק שלא נגיע לשום מקום. החל מאותו יום, החל מסע לא פשוט, מאתגר ומעניין. כבר היום, שלושה שבועות לפני היציאה לדרך, אפשר לאמר שהוא השפיע לא במעט על חיים של כמה אנשים ואפילו כמה משפחות.

אז למעשה לא ממש עניתי פה על השאלה למה, אבל אני בטוח שבהמשך יחד עם התאור של התקבצות החבורה, החיבור האנושי ההתכוננות למסע והמסע עצמו גם לשאלה זו תימצא תשובה.

אורי